תורה מונחת בקרן אקדמית

מה קורה לצעירים דתיים כשהם מגיעים לאקדמיה? האם תחושת הזרות והמפגש עם דעות אחרות מערערים את תפיסות עולמם? הרב מתניה ידיד דווקא אופטימי: "יש פריחה בכל הנוגע לחיבור לזהות היהודית". נכון, לימודי גמרא והלכה אינם נפוצים בהשוואה לשיח הרוחני על עולם הרגש היהודי, אבל יש חשיבות רבה בעצם הדיון על הזהות ועל החיבור * וההפתעה: לימוד תורה באקדמיה – לא לדתיים בלבד

יחסיו של הצעיר הציוני-דתי עם העולם החילוני מורכבים מאוד. מצד אחד הוא נדרש להיות חלק מהישראליות, ומצד אחר הוא מוכרח לסנן את מה שנוגד את רוח התורה וההלכה. התוצאה: חממה לגידול נוער יהודי בדמות ישיבות תיכוניות ואולפנות.

באין חממה תומכת או סביבה משפחתית ששומרת על הגחלת, היהודי הטוב מוצא את עצמו בקלחת הישראליות המערבית. כשמדובר בהתנגשות חד-פעמית פשוט לומר לו: תתמודד. ואולם כדי לצלוח תואר אקדמי דרושות כמה שנים, ובמהלכן התנגשויות חד-פעמיות הופכות לחיי יומיום המטפטפים אט אט ללב הציוני-דתי הנקרע בין העולמות. בלי בית מדרש צמוד קשה להחזיק בעץ החיים.

כך נוצרים מי שמכונים בעגה הציונית-דתית לייטים או דתל"שים, המתגבשים בחוגי השיח ובתקשורת המגזרית תחת הכותרת האדומה 'תופעה מדאיגה'. הרב מתניה ידיד, ביומיום השוטף מרצה במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן ובמדרשה ומלמד במכללת אורות, ובכובעו האקדמי דוקטורנט החוקר בימים אלו את עיצוב הזהות הדתית בגיל הבוגר, דווקא אופטימי.

הרב ידיד מודע היטב לאתגרי האקדמיה, אך סבור שהצעירים דווקא בכיוון התחזקות. "להגיד שסטודנטים מחפשים ליהנות זה לא הסיפור", הוא אומר נחרצות. "יש רצון להעמיק, לברר את המקום הפנימי. יש משהו מהותי בחינוך הציוני-דתי של להיות מעורב בישראליות, שהניתוק קשה להם, זה נכון. מצד שני יש פריחה בכל הנוגע לחיבור לזהות היהודית ולימוד תורה, כי החבר'ה רוצים שייכות לערכים שאנו מאמינים בהם, להתחבר לבית אבא ולבית מדרש באקדמיה וגם מעבר לזה".

כמו מה, למשל?

"אני רואה הרבה יוזמות שאף אחד לא מממן. לדוגמה, במעונות החדשים בבר-אילן יש בית מדרש, ומתברר שבתשע וחצי יש חבורת לימוד של בנים בהלכה שלא קשורה ישירות לבית המדרש. החבר'ה רצו ליצור משהו, ראו שמלמטה זה צומח טוב יותר, ופשוט עשו את זה. אנחנו יכולים להיות יותר אופטימיים לגבי הזהות הדתית של הצעירים. ברור שגיבוש הזהות לא קורה מעצמו. עדיין צריך לבחור להיות חלק מבית המדרש, אבל אני רואה שזה לא זר לצעירים ולא מנותק מהם. לא בזים לזה, חלילה. כשיש משהו טוב הם באים ואפילו הופכים למובילים וליזמים".

דבר איתי בהלכות

וכל זה נשאר גם אחרי האקדמיה, כשהדברים כבר לא ממוסדים תחת קורת גג כלשהי?

"לפעמים זה לא נראה ככה, אבל כשאני שואל בחור בן 26 שסיים את האקדמיה מי החברים שלו, הוא יספר לי בדרך כלל שהוא מסתובב עם חבר'ה שיש להם אלמנט תורני בזהות. במחקר שלי התשובות מראות שתמיד כמעט יהיה המרכיב התורני בחברויות שאדם יוצר לעצמו.

"ועוד דבר, כמעט אף פעם אין 'לא' מוחלט בשאלות של 'האם אתה מתפלל ולומד תורה?'
כשאני שואל: 'האם זה חשוב או חסר כשזה לא קיים לאורך זמן?' התשובה של הרוב המוחלט היא כן.

"פשוט החיים לא קלים בשום צורה, וגם זה לא קל, אבל הצעירים רוצים, והזהות היהודית חשובה להם מאוד".

ומה עם קיום ההלכה בפועל?

"בסופו של דבר אני איש הלכה, והגבולות ברורים, אבל חשוב מאוד לדון על הזהות ועל החיבור. אתן לך דוגמה: באקדמיה מציינים את יום הסטודנט, ועלה דיון אמיתי אם ללכת להופעות או לא. אני זוכר שהיה דיון ער מאוד בקרב הסטודנטים בעקבות עריכת יום הסטודנט בחוף הים. החבר'ה שאלו עד כמה להיות חלק ואם בכלל.

"הדיון הזה הגיע לפתחי, ושאלתי אותם מה הם חושבים. אפשר לזלזל, אבל רמת השיקולים שם הייתה מאוד גבוהה; הם רוצים להיות חלק כדי להשפיע ולהיות שותפים בהוויה הישראלית כמו שחינכו אותם, ומצד שני חשובה להם היכולת להציב גבולות ולהבין עד כמה אני חלק ועד כמה אני מסוגל להגיד לא".

כשרוצים לצמוח

אתה יכול לאפיין את התופעה, מה בעצם קורה כשצעירים דתיים מגיעים לאקדמיה?

"במחקר שלי יש לא מעט ראיונות ארוכים שבהם אני מדבר איתם על תהליכים שהם עוברים. שואל מה גרם להם להשתנות, להחליט להניח תפילין או לא, ומגלה כי גיל ההתבגרות היום הוא 25–26. אז מתבצעת הבחינה החברתית, הבנת המקום בתוך המשפחה. זה קורה גם לבנים וגם לבנות כחלק מתהליכים עולמיים גדולים. כיום יש הרבה יותר הכלה והבנה כלפי משיכת זמן בלימודים, לפני חתונה ובכלל.

"חבר'ה משנים את תחומי הלימודים כל הזמן, עוברים מוסדות. פעם הם היה מספר זניח עד לא קיים, והיום זה לא דבר נדיר. כתוצאה מזה הרצון להתחייב ולהתמסר, לבנות את הבית, מתגשם מטבע הדברים מאוחר, ובריק הזה יש לעולם הרווקות מה להציע, וזה משפיע על כל מנעד החיים והסגנון, אבל לאו דווקא מבחינה שלילית אלא גם מבחינה חיובית.

"יש כיום לאדם זמן לברר את הדרך שלו, להיפגש עם עולמות שונים ולבחור מה הוא רוצה להיות, ולא מתוך היגררות אלא מתוך בירור עמוק של העולם הרוחני. בזכות זה עולם השיעורים והסדנאות פורח, וזה מבורך. פעם היו מתחתנים בני 21–22, ומה שחבר'ה קיבלו בתיכון זה מה שהיה להם. היום הם נכנסים למשהו מורכב יותר, מלא רגש. לא מעט חבר'ה מארגנים מיוזמתם שיעורי תורה".

הרב ידיד מתאר תופעה הפוכה ממה שמקובל לתפוס: צימאון מסוג חדש לדברי תורה. כך מוקמים בתי מדרש אקדמיים וחבורות לימוד, והמושגים תורה ואקדמיה מנסים להשלים ביניהם במגוון דרכים שעוברות דרך חברותות, שיעורים ומפגשי רב-שיח תורניים.

זה אותו בית מדרש של פעם?

"זה מאוד פנימי ורוחני. אין הרבה לימוד גמרא, ויש הרבה דיבור על עולם הרגש היהודי. יש מקומות שיש גם לימודי הלכה וגמרא, אך הם מעטים. השיעורים המוצעים יותר לסטודנטים הם למשל מסגרת של ערב לימוד משותף עם כיבוד, חיי חברה. חלק מבתי המדרש מנסים לבנות את החוסן הרוחני, ולכן הוא יתאפיין יותר בלימודי פנימיות הנוגעים יותר ברגש.

"באוניברסיטת בן-גוריון יש בית מדרש שמדבר על עולם פנימי שמחזק את השייכות והזהות היהודית, ואני חושב שהם צודקים בגישה. זה מה שמדבר לצעירים. חסידות והרב קוק יותר מושכים מלימוד גמרא והלכה, זה פשוט. זה מה שלא מעט צעירים צריכים וליבם חפץ בכך, ולשם צריך ללכת".

מה עם לימוד תורה מעבר לפנימיות, כמו גמרא והלכה?

"בחור או בחורה שרוצים ללמוד בצורה מעמיקה יקבלו את זה כמובן, אבל זה פחות במיינסטרים.
המילה החשובה היא בחירה. כשמישהו בוחר ללמוד תורה הוא צריך לרצות את זה. הייתי בבית מדרש באוניברסיטת אריאל, ושם יש בכל שעות היממה כמעט חבר'ה שיושבים ולומדים לעומק. יש שיעורים שמתגבשים גם במעונות בלימוד גמרא, דף יומי ורמב"ם יומי, אבל זאת כאמור תופעה רחבה פחות.

"יש גם ערך לגיבוש חבורות עם קו מסוים, ומיזמים תורניים משפיעים על זה. בסופו של דבר אתה לומד לתואר שלוש שנים, ומתגבשות חבורות שמסתובבות יחד סביב לימודים וכיף. הבחירה של מי החבורה שלך היא בחירה סופר דרמטית לעיצוב שלך. זה נוגע לשאלות לאן הולכים ולאן לא; החל מלטוס לחו"ל יחד ועד בילוי יומיומי. ככה נבנית זהות תורנית יהודית למרות מה שקורה מסביב בגלל סגנון הלימודים המאפיין את האקדמיה".

לדוגמה?

"הלימוד של תקופת המבחנים שמתרחש במעונות. יש אווירה חברתית שכולם לומדים ביחד אל תוך הלילה, והחבר'ה מרגישים שהם שוברים גבולות. פעם אחת סטודנטית התקשרה אליי בערב לגבי איזה פרויקט שאנחנו מקדמים, ושמעתי ברקע רעש. מה מתברר? שהיא לומדת למבחן בחדר הבנים. היא הציבה לעצמה גבול שלא להיות שם, ובכל זאת עברה אותו. היא הרגישה לא נעים, עצרה את עצמה כי הרגישה פתאום לא בנוח עם זה. התעוררה לזה שהיא שברה את הגבולות".

איך זה נגמר בסוף, אחרי שהיא הבינה את מקומה וחשה שלא בנוח?

"בוא נאמר שבפעם הבאה היא כבר לא למדה בחדר של הבנים".

"ואל ייבוש בפני בני אדם המלעיגים עליו"

מעבר לשאלות של בנים-בנות, עם מה מתמודד הסטודנט הדתי?

"יש כמה מחלקות באוניברסיטה שקשות מאוד לתלמידים: מדעי החברה והרוח". אירוע דרמטי התרחש כשהרב ידיד מצא סטודנטית אחת דתייה יושבת ובוכה ושתיים מחברותיה מנסות לנחם אותה. "התברר לי שהיא עברה שיעור קשה במדעי החברה, והמרצה שם זלזל בכל העולם הדתי שלה באמירות על אמונה ותפיסות של עולם דתי לעומת 'התפיסות החדשות'. כשהיא ניסתה לדבר איתו הוא התנהג אליה באגרסיביות לא נעימה.

"תראה, חבר'ה חושבים שהם חזקים, אבל המפגש עם עולם תוכן שונה מאוד לא פשוטה, כל שכן כשאין תמיד הקשבה מהצד השני של המרצים. זה מפגש מטלטל לחבר'ה שיצאו ממסגרות ברורות מאוד, וזה עוד תפקיד של בתי המדרש בתוך האקדמיה: לתת מענה למה שקורה במחלקות האלה".

מה עשיתם בעקבות האירוע?

"הפקנו מפגש של כל התלמידות במדעי החברה עם איש מקצוע דתי ממדעי החברה שמבין את המורכבות של הלימודים וערכנו דיון פומבי על שילוב העולם הדתי עם התכנים שמועברים במדעי החברה. זה אתגר גדול, וצריך להיכנס לזה בראש מורם. לבתי המדרש יש מקום לערוך את המפגשים האלה. בסוף המפגש התחושה הייתה מרוממת מאוד".

להפוך ממושפע למשפיע

מעבר לכיבוי שרפות ומתן סביבה תומכת לערכים שעליהם גדלו הצעירים הדתיים, בהדרגה צומחת תת-תופעה חדשה למדי בין בתי המדרש הישיבתיים לאקדמיה: חיבורים על בסיס לימוד תורה עם מי שאינם דתיים.

"נכנסתי לאחד מבתי המדרש באקדמיה והופתעתי לגלות שני חבר'ה, דתי וחילוני, לומדים יחד את פרשת השבוע", מספר בהתרגשות הרב ידיד. "העזתי ושאלתי אותם אם זה קבוע או במקרה, והם אמרו לי שזה קבוע וסיפרו לי שלא נדיר לראות חבר'ה דתיים וחילונים עוסקים יחד בדברים שברומו של עולם".

גם הבנות אינן טומנות ידיהן מחוץ לספרי הקודש. "יש שתי תלמידות במדרשה שלנו בבר-אילן", מספר הרב ידיד, "אחת דתייה ואחת חילונית. שלוש שנים הן למדו מדעי החברה, ובמקביל למדו בחברותא הלכות שבת, תנ"ך, שפת אמת על הפרשה. החברותא גדלה ונהייתה חבורה לומדת. אחת מהחילוניות התחתנה עכשיו, והייתה חתונה יהודית יפה מאוד. זה לא מובן מאליו, לפי מה שהכרתי אותה קודם לכן".

יפה לראות חבר'ה דתיים שלא מתביישים במה שהם והופכים למשפיעים במקום למושפעים, אבל מה עם השפעת החילוניות על הדתיות כתוצאה ממפגש כזה?

"ברור שכל צד מביא את עצמו למפגש וגם החילוני נותן את שלו, אבל היכולת ללמד וללמוד משהו סביב חג, יום הזיכרון, יום ירושלים, תורמת הרבה הן למלמד והן ללומד. זה מגיע גם למקומות פומביים. יש מחלקות שעושות אירוע סביב חג כלשהו, ובחור דתי בא ומדבר על החג.

"החבר'ה משפיעים פעם אחר פעם. לא בקטע של 'הקמנו פה גרעין' ולא בגישה של 'באנו להחזיר בתשובה'. הם פשוט אנשים שמביאים את עצמם על בסיס מה שהם למדו בישיבה התיכונית ובבית מדרש האקדמי. אני מקבל כל פעם לפני חגים בקשות לעזרה בנושא הזה. מבקשים ממני למצוא את הקטעים שאפשר להעביר לקהל רחב. זה קורה גם ספונטנית; חבר'ה יושבים בדשא ודנים על דברים שברומו של עולם. בסופו של דבר זה עניין של בחירה להתעקש להיות מי שאתה רוצה להיות ולשמר את הגחלת או להיגרר למקומות שאתה לא מאמין בהם".

תורה מגינה ומצילה

סטודנטים מעידים מבפנים על מה שהרב ידיד מתאר: התפשטות לימוד התורה גם לאורך השנים האקדמיות. עידו וינר (26) הוא תלמיד שנה שנייה בחוג לביולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. אף שהוא אינו לומד לימוד רשמי ומסודר במכון הגבוה לתורה, הוא מקפיד ללמוד תורה באקדמיה בכל יום, "בעיקר גמרא ודברים נוספים כמו שיעורים בטלפון. יש לי פרויקט השו"ת בנייד", הוא מספר, "וכשצריך להכין דבר תורה לשבת אני צריך שהכול יהיה זמין. מאוד עוזר לי שכל ספרי הקודש על המחשב. הנוחות הזאת חשובה מאוד. לדעתי, מי שלא נוח לו לא יפתח את הספר.

"בזכות הלימוד גם יש פחות קונפליקטים אמוניים", מספר וינר ומסביר: "לדעתי מי שלמד תורה נכון לא נכנס לקונפליקטים אם ההשקפות שלו נכונות. היום יש לי סמסטר במקום סדר ישיבתי, התבגרתי, עברתי לבית מדרש של האוניברסיטה. כשאדם, לאו דווקא אני, מצליח להמשיך את המסגרת הישיבתית, זה יפה.

"בסופו של דבר אני יושב ולומד גמרא ומחובר לעולם הישיבתי שממנו באתי. גם אם אני בא לישיבה או לא בא אליה כדי לבקר, אני לא שוכח מאין באתי. העיקר שיש חיבור לתורה".

היכן ההתמודדות?

"הסביבה המעורבת מורכבת יותר. למדתי בגבולות אחרים, וכעת אני צריך להחליט מה הגבולות שלי. אני לא יכול להיות חייזר חברתי, ובביולוגיה למשל אין כמעט בנים. לשבת לבד זאת לא אופציה, ואני עסוק בשאלה איך לעשות את זה נכון מבחינה הלכתית. כשאני מחובר לתורה אני משתדל לעשות את זה נכון מבחינה הלכתית.

"אוטומטית אחרי שלמדתי גמרא אין סיכוי שהשפה שלי תהיה מלוכלכת ושיהיה חוסר שמירת נגיעה, כמו שבישיבה לא היה עולה בדעתי לעשות דבר אסור".

"מה שקשה באקדמיה זה שיש הרבה דעות", אומרת שירית (שם בדוי), סטודנטית למדעי הרוח והחברה. "הציבו לנו את הדברים שגדלנו עליהם כמשהו מוחלט, וכל התפיסות השונות מערערות. זה גורם לי להאמין פחות ממה שהייתי מאמינה עד עכשיו. גם החברים מדברים על זה ושואלים אותי על היהדות וכל מיני 'מה היהדות חושבת על זה', ולא תמיד אני יודעת לענות".

מה את עושה כדי לשמור על עצמך באקדמיה?

"כדי להתחזק אני לומדת בכל בוקר לפני שאני פותחת את המחשב פסוקים מפרשת השבוע או קטע מהרב קרליבך או ספר של מישהו אחר. ברגע שאני פותחת בזה את היום זה מחבר אותי לאמת שלי".

אפרת עמרני (24) לומדת באוניברסיטה העברית מחשבת ישראל והיסטוריה, ודווקא אינה מוטרדת מהאווירה השונה אף שהיא בוגרת מדרשה ומגדירה את עצמה תורנית. "אני מוצאת באוניברסיטה את המגוון החברתי ומרגישה שזה פותח", היא אומרת, "לראות אנשים שונים ולהתחבר אליהם ולהרגיש חברה שלהם למרות שבעולם אחר אני לא יודעת אם היינו מתחברים. לפעמים אני שומעת דעות שיכולות לסתור את מה שאני מאמינה בו, וזה יוצר חוסר הסכמה עם מרצים וחברים, כן, אבל הבאתי את זה בחשבון, וזה הגיוני וקורה לאו דווקא עם אנשים חילונים. אבל ב"ה אני מקפידה ללכת לשיעורים קבוע בכל מיני נושאים הקשורים ביהדות", היא מספרת על התחזוקה התורנית השוטפת שלה.

"יש קונפליקט בלימודים באקדמיה", אומר נריה גרנות (23), תלמיד בתוכנית לתואר שני במדעי המחשב באוניברסיטה העברית. "ולא בגלל הלחץ בלימודים. אני אוהב ללמוד, ויש לי זמן ללמוד תורה כי היא חשובה לי; גם לתפילות אני מקדיש זמן, והן לא נפגעו בגלל הלימודים, אולי הן אפילו ברמה גבוהה יותר כי אני מרגיש שאני צריך יותר משענת מהקב"ה".

היכן הקושי?

"הקושי שלי נובע בעיקר מהאווירה הבין-מינית שיש בקמפוס. כלומר, להסתובב ולראות על הדשא הרבה חברים וחברות במעגלי שיח משוחררים וכיפיים. אפילו עושים יוגה לפעמים. כמה זוגות שסתם מתאהבים זה בזה, ואפילו מרגישים בשיח בשיעורים ובהפסקות שהרבה סטודנטים מחפשים אהבה כחלק מהתואר. לי כמובן אין יד ורגל במקומות האלה. זה קשה גם מהבחינה של שמירת העיניים, ועוד יותר אני מרגיש לא שייך לפה".

אז מה עושים בפועל?

"בתוכנית של שיעורי התורה שמעתי הרבה שיעורים שאהבתי מאוד, והם עסקו בכל מיני תפיסות שיש בתרבות וקשה לשים לב אליהן כי הן כבר כל כך הושרשו בתודעה. ואז הם הציגו את המבט האמוני של הדברים, וזה עשה לי סדר".

אתה מרגיש שחל בך שינוי תפיסתי?

"יש לנו תוכנית של שיעורי תורה שסטודנטית מארגנת, ופרסמתי את זה בקבוצה של התואר. מישהו חילוני פנה אליי ואמר לי שהוא רוצה להצטרף. אחרי זה הוא סיפר לי שהוא ראה שתכלס כל התפיסה המדעית המקובלת היום באה מהיהדות ומהאסלאם, ועד אז המדענים בכלל לא דיברו לעניין. הוא ראה שהחוכמה באה מהתורה, ולכן חשוב לו להכיר אותה יותר.

"בהזדמנות אחרת הצעתי לחילוני קפה, והוא אמר לי שהוא שומר בין בשר לחלב. לאט לאט אני מבין שהתורה והמצוות הם בכלל לא 'של הדתיים', אלא לכל יהודי יש שייכות וקשר, בין שבמעשים ובין שבמחשבות, וכולם מאוד נהנים לדעת וללמוד עוד".

***

פורסם בעולם קטן