תוכניתו של יוני, סטודנט תושב הדרום, לסיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית, התנפצה אל סלעיה הנוקשים של האקדמיה. במסגרת לימודי הרפואה חויב יוני להיות נוכח גם בקורס העוסק בנושאים שהצנעה יפה להם. בירור שעשה העלה שכבחור ירא שמיים לא יכירנו מקומו שם לנוכח התכנים הנידונים, והוא נעדר ממנו מראשיתו. הסיפור התגלגל בין רשויות האוניברסיטה השונות, ובסופן מצא את עצמו יוני מחוץ ללימודי הרפואה. הוא שינה כיוון ופנה ללימודי פסיכולוגיה. הפעם היה לו ברור שהוא לא עובר התמודדות רוחנית נוספת כשאין מאחוריו משענת איתנה.
את התואר הנוכחי הוא לומד במקביל ללימודיו בתוכנית הסטודנטים של בית המדרש בחלוצה. "אני לא רוצה לומר שבאקדמיה אנשים נופלים כמו זבובים, אבל לרוחות באקדמיה יש המון כוח להקפיא את הרגש היהודי החם, את יראת השמיים", משתף יוני. "כשאתה קשור באופן קבוע לבית מדרש, כשאתה מחויב להגיע ללמוד כל ערב, זה אחרת לגמרי. יש לך גם עם מי להתייעץ. את אותו משקל שאתה נותן לאקדמיה, אתה צריך לתת לבית המדרש. קשה מאוד לעמוד בסחף הזה".
חמש השנים שעשה בתוכנית 'חי רועי' בבית המדרש בעלי במהלך לימודיו האקדמיים נוכחות כיום בעבודתו של איתן טי כסמנכ"ל תכנון ופיתוח במשרד המדע. ב'חי רועי', הוא מספר, חלחלה בתוכו התובנה שתמה התקופה שבה נכון היה להצטמצם בד' אמות של הלכה, להפך – צריך לצאת עם המטען התורני ולפעול איתו בכל תחומי החיים. לכתחילה, לא בדיעבד. איפה תוצאות הלימוד של אז פוגשות אותו ביומיום של משרד המדע? "אני מרגיש שהאתגר הגדול ביותר הוא בשמירת הלשון. היכולת לעבוד במסגרת ארגונית גדולה בלי לעסוק במה אחרים אמרו או עשו אינה פשוטה בכלל. בשביל לבנות תרבות ארגונית אחרת בסביבה שלך צריך הרבה כוחות נפש וחיבור אמיתי", הוא מעיד.
בקרב בני ובנות הציונות הדתית בוגרי התיכון, צומתי הבחירה המובנים מאליהם נעים על הציר של ישיבה או מכינה לבנים ומדרשה לבנות. בצומת הבחירה שלאחר מכן, המכונה יציאה לחיים או לימודים אקדמיים, כמעט לא נלקח בחשבון הפרמטר של המסגרת התורנית. רוב המתלבטים ישימו על כף המאזניים את המקצוע הנבחר, הדרישות האקדמיות, מלגות ועוד, בלי לצפות מראש כי הם צוללים לאחת התקופות המאתגרות ביותר בחייהם מבחינה רוחנית.
מחקרים מצביעים על כך ששנות האקדמיה הן המעצבות ביותר את האדם לקראת חייו הבוגרים. המשמעות היא כי ההרגלים ואורח החיים של צעיר דתי ייקבעו במידה רבה בשנים הללו, ויעצבו גם את האופן שבו ייראו חייו הרוחניים והדתיים בשנים הבאות. דווקא התקופה הקריטית הזאת היא שדה מוקשים לא קל לצעיר או צעירה דתיים שנכנסים בשערי הקמפוסים: הם נטמעים במסגרת לימודית וחברתית עם בני המין השני, מתגוררים במעונות שבהם החברה היא גם חילונית, וחיי החברה רחוקים מכל הערכים שאליהם הורגלו עד כה בבועה הדתית. במקביל לאתגר החברתי ניצבים חובשי הכיפה ולובשות החצאית גם מול אתגר אקדמי: האווירה האקדמית שוחקת ולעיתים מנוגדת לעולם הדתי שממנו הגיעו. המטען של שנות הישיבה או המדרשה מתפורר בשנות הבדידות הסטודנטיאליות, והנתונים מצביעים על שחיקה מבהילה של צעירים דתיים, גם בוגרי ישיבות, באקדמיה.
לפני 20 שנה הוקמו המסגרות התורניות הייעודיות הראשונות לסטודנטים בהר ברכה ובעלי. בהדרגה קמו מסגרות דומות נוספות בכל רחבי הארץ, לבנים ולבנות, שכיום מספרן עומד על 30 לפחות. מדובר במסגרת תורנית שבה מתחייב הסטודנט לשעות לימוד תורה קבועות, ובמקביל מעניקה המסגרת ליווי וייעוץ של רבנים, מעונות עם חברה מתאימה, ובכלל מעטפת שתשמר את חייו הרוחניים של הסטודנט המתמודד ברוב שעות היום עם אתגרי הקמפוסים.
שמוליק וינברגר, מנהל הפרויקט של איגוד בתי המדרש התורניים באקדמיה, מספר על צעד נוסף שעושים בימים אלו בתי המדרש, במטרה להגביר את המודעות לנושא בקרב צעירי המגזר. "אנחנו מפיצים חוברת שמאגדת חלק גדול מהתוכניות הללו, לבנים ולבנות, עם כל הפרטים. בכוונתנו להגיע עם זה למוסדות חינוך בכל הארץ, לכנסי חיילים משוחררים ושירות לאומי, להביא מרצים מבתי המדרש שיעוררו את הסוגיה לפני הצעירים וייתנו את המענה הקיים בשטח. זה לא רק לבוא לשיעור. זה גם השתייכות חברתית, ליווי אישי. מקבלים כלים להתמודדות עם מה שקורה באקדמיה של 2020", מסביר וינברגר, שעל פי ההיכרות שלו עם השטח, הפרויקט הזה הוא פיקוח נפש רוחני כפשוטו.
